ביאור:מלכים ב כב
קיצור דרך: a09b22
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
מהדורות נוספות של מלכים ב כב
א
בֶּן שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת שם של עיר בשפלה, ליד לכיש.
ב
וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו, וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול.
{פ}
ג וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בשנה ה-18 למולכו (בהיותו בן 26) שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר כינוי לתפקיד בכיר בשרי המלך (במקור לבלר) בֵּית יְהוָה לֵאמֹר: ד "עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְיַתֵּם צווה שיתיכו ויעשו את הכסף תמים, מזוכך אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה, אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף הגזברים, שומרי כלי הקודש מֵאֵת הָעָם. ה (ויתנה) וְיִתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים האחראים לעושי המלאכה, האדריכלים (בבית) בֵּית יְהוָה, וְיִתְּנוּ אֹתוֹ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה לְחַזֵּק בֶּדֶק את שיברי, קילקולי הַבָּיִת. ו לֶחָרָשִׁים לחרשי העץ וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים למומחים בבניית גדרות וחומות, וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת הַבָּיִת. ז אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אין צורך לחשב בדיוק כמה כסף קיבלו ובכמה השתמשו אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם, כִּי בֶאֱמוּנָה בנאמנות (אפשר לסמוך עליהם שלא יגנבו) הֵם עֹשִׂים".
| "חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה... וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה" (יד) - שערי חולדה - לפי רש"י נקרא המקום בן שני השערים: המִּשְׁנֶה |
ח וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר אל שפן הסופר, בזמן ביקורו בבית המקדש: "סֵפֶר הַתּוֹרָה את הספר שכתב משה והניח בצד ארון הברית (דברים לא כו, והשווה דברי הימים ב לד יד) וכנראה שהוחבא בעבר על ידי הכוהנים מפחד מלך רשע כלשהו, ועכשיו בזמן השיפוצים הוא נמצא מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה", וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ. ט וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר סיפר לו על התקדמות המלאכה במקדש, וַיֹּאמֶר: "הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת, וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהוָה". י וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: "סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן", וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. יא וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה והכוונה כנראה שלא קרא לפניו את כל התורה, אלא רק את דברי התוכחה שבספר דברים (שבמקרה הספר היה גלול למקום זה), וקריאתם מתוך הספר שכתב משה רבינו גרמה ליאשיהו להזדעזע ולחשוש לעתיד העם (ראה הרחבה בתחתית העמוד), וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. יב וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: יג "לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה, כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְהוָה אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בוערת (כביכול כעסו של ה' לוהט באש) בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ שעלינו לעשות".
| שפן הסופר קורא בתורה לפני יאשיהו. יוליוס שנור פון קרולספלד (1860) |
יד וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים משרי המלך האחראי על המלתחה, וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַ͏ִם בַּמִּשְׁנֶה ברובע (שכונה) בירושלים שנקראה "המשנה", וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ. טו וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי. טז כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו, אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. יז תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה. יח וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה, כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ לגבי הדברים שקראו לך מספר התורה. יט יַעַן רַךְ לְבָבְךָ בזכות שהתרכך לבבך (לא היית עקשן כלפי ה') וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְהוָה בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה, וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי, וְגַם ובגלל שכל כך הצטערת, הקשבתי לתפילתך אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי, נְאֻם יְהוָה. כ לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ אצרף אותך אל קברי אבותיך וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה". וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר.
הערות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- "סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה" (פסוק ח) - יש חוקרים שטוענים שהתורה נשכחה ואפילו מלך ישראל לא ידע כלל מה כתוב בה עד שספר אחד (ספר תורה רגיל) נמצא באקראי [ויש מפרשים שמדובר רק בספר דברים (ראה בויקיפדיה בערך מציאת ספר התורה בימי יאשיהו)]. בכל מקרה קשים הדברים, כי אם כן כיצד עברה התורה שבעל פה? יש לאמר שהיה משהו מיוחד בספר זה: כנראה שהוא הספר שכתב משה, ומציאת ספר קדוש זה הביאה את יאשיהו להתחזק בדרך בה התחיל. חז"ל מסבירים שהספר היה גלול לפסוק "יוֹלֵךְ יְהוָה אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ " (דברים כח, לו), ונבואה זו על הגלות היא שזעזעה את יאשיהו.
- "לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם... אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה" (יג) - יאשיהו קיווה שחולדה הנביאה תוכל לתת לו הדרכה כיצד להנצל מהגלות, אך היא רק חיזקה את הסימן שקיבל יאשיהו. אם כן, אם ממילא יצא העם לגלות, מדוע המשיך יאשיהו לקרב את העם לה' ולבער את העבודה זרה (כמסופר בפרק הבא)? אפשר להסביר בפשטות שהוא לא התייאש וניסה להחזיר את ישראל לבית המקדש וקיווה שה' ירחם למרות הנבואה. הסבר נוסף הוא שיאשיהו דוקא הפסיק לחזק את מעמד בית המקדש (הדרך בא התחיל לפני מציאת ספר התורה), שהרי ידע שהמקדש עומד להחרב בקרוב. דאגתו היתה לאופן בו ישרוד עם ישראל בגלות, כאשר אין לו מרכז רוחני אליו אפשר לעלות שלוש פעמים בשנה. לכן הוא חיזק את הקשר אל התורה הכתובה (כג, ב), ערך סדר פסח המוני (לדאוג לחיזוק שמירת המסורת, להלן כג, כא), ומי שהמשיך את דרכו היה עזרא הסופר (שעל פי המסורת היה מראשי כנסת הגדולה, מייסדי תקופת התורה שבעל-פה): "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא" (נחמיה ח, ח). (על פי מאמר מאת הרב מיכאל רוטנברג, בספר היובל לישיבת קרני שומרון)
- "אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם, כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים" (ז) - השווה למלכים ב יב טז: "וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים". יכול להיות שגם בפירקנו דברים אלו הם הערה של כותב הספר ולא דברי יאשיהו (כפי שפיסקנו).
